פסק-דין בתיק ה"פ 6003/07

1.      לפני בקשות לאישור (ה"פ 6003/07) ולביטול (ה"פ 6029/07) פסק בוררות שניתן ביום 2.11.06 על ידי הרכב של שלושה בוררים (להלן: פסק הבוררות או הפסק) בבית דין צדק ירושלים לדיני ממונות ולבירורי יוחסין (להלן: בית הדין) על ידי הרב אברהם דוב לוין, הרב יהושע ווייס, והרב מרדכי א. הייזלר (להלן: הבוררים).

2.      עניינו של הסכסוך בין הצדדים, המחזיקים בתי עסק בשכנות באותו בניין, בבניה שביצע מבקש 2 על הגג הקיים של חנותו, בצמוד לנכס המוחזק על ידי המשיבים בקומה הבנויה שמעליו. בפסק הבוררות, הנושא את הכותרת "פסק דין" (להלן:  פסק הבוררות), אשר בו צוין מבקש 2 כ"צד א" והמשיבים כ"צד ב", נקבע שלפי פסק קודם שניתן על ידי בד"ץ העדה החרדית, המבקש 2 לא היה בעל הזכויות בגג ולא הייתה לו זכות לבנות על הגג, ועל כן עליו להסיר את כל מה שבנה על הגג. כלשון הפסק:

"לאחר שמיעת טו"מ הצדדים, ועיון בפרוטוקול של בד"ץ העה"ח, קובע 

  בית הדין כדלקמן:

א. מאחר ובד"ץ העה"ח כבר דן בעניין החצר נשואת התובענה וכבר נתן פסקי דין, אין לצד א יותר ממה שנפסק לו בבד"ץ העה"ח, דהיינו שהחצר מסורה לו בלבד לכל תשמישין כולל בניה וגג,  אבל לא יותר מכך (ודומה לבעלות הצמודה כיום). על צד א להסיר כל מה שבנה והוסיף על הגג מעל גובה החנות שלו, ואין לו זכות בניה על הגג ללא הסכמת כל השכנים.

ב. על צד א להחזיר את המזגנים המשמשים את חנותו למקומם.

ג. על צד ב לחזור בו במשטרה מהתלונות שלו נגד צד א."

3.      הצדדים אינם חלוקים על כך ש"פסקי הדין" הנזכרים בפסק הבוררות הם פסק בוררות שניתן בסכסוך שנפל בין מבקש 2 לבין מוכר הבניין בשנת 1993 על ידי בית דין צדק של העדה החרדית (להלן: הפסק הקודם). מאותו פסק קודם הסיקו הבוררים כי המבקש 2 לא היה בעל הזכויות בגג חנותו ועל כן קבעו כי לא היה רשאי לבנות על הגג.

4.      המבקשים טוענים שהבוררים חרגו מסמכותם כאשר ביססו את הפסק על פרשנות שגויה של הפסק הקודם, זאת בעת שהפסק הקודם הוגש כראיה לצורך הוכחת המועד בו הם רכשו את הבעלות בחנות ולשם כך בלבד. המבקשים ממשיכים וטוענים כי הבוררים טעו בפרשנותו של הפסק הקודם, וכי היה עליהם לאפשר לצדדים לטעון לעניין זה קודם למתן הפסק. לשיטתם, לו היה מתאפשר טיעון בנוגע לפרשנות הפסק הקודם, היה מתברר כי פרשנותם של הבוררים מוטעית. הם תומכים טענתם זו בעמדתו של אחד הבוררים שנתנו את הפסק הקודם, הרב בלוי, לפיה בפסק הקודם כלל לא דובר על שלילת הבעלות בגג החנות. המבקשים מציינים כי לאחר שהפנו את הבוררים לפרשנות האמורה, זומנו הצדדים לדיון נוסף לפני הבוררים, אך המשיבים התנגדו לעריכתו של דיון זה בנימוק של סופיות הדיון. בינתיים הוגשה לבית המשפט הבקשה לביטול פסק הבוררות, ובתגובה לכך נקט בית הדין כלפי המבקשים וכלפי בא כוחם בהתראות ובצעדי ענישה. בנסיבות אלו, טוענים המבקשים ראשית, כי אין להיענות לבקשה לאישור פסק הבורר, שכן בית הדין ביקש להפעיל את סמכויותיו מכוח סעיף 15(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - החוק) ולבטל את פסק הדין שניתן בהעדר טענות הצדדים, ולא עשה כן רק עקב סירובם של המשיבים לקיים את הדיון. שנית, טוענים המבקשים, קמה עילה לביטול פסק בורר הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, וזאת משום שהצדדים כלל לא טענו בנוגע לפרשנותו של הפסק הקודם. שלישית, בשלב זה קמה עילה לביטול הפסק גם מכוח סעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות, וזאת לאור הסנקציות שהוטלו על המבקשים על ידי בית הדין במטרה לחייבם למחוק את בקשתם לביטול הפסק. לטענת המבקשים, התנהלותו הבלתי שוויונית של בית הדין כלפי הצדדים גם מעוררת חשש כי הוא אינו ראוי לאמונם. לבסוף, טוענים המבקשים גם לתחולתה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק, שכן הטלת סנקציות על ידי בורר מהווה חריגה מסמכותו.     

5.      המשיבים טוענים, כי משהמבקשים הציגו לפני בית הדין את הפסק הקודם, הבוררים היו רשאים להחליט אילו ממצאים יאמצו מתוך אותו פסק והם לא היו כבולים בעשיית שימוש בפסק הקודם אך ורק למטרה לשמה הפסק הוצג כראיה על ידי המבקשים. בנוסף טוענים המשיבים, שלאחר פטירתם של שניים מבין הבוררים שנתנו את הפסק הקודם, הבורר השלישי, הרב בלוי, לא היה מוסמך לפרש את כוונת הבוררים בפסק הקודם. באשר להחזרת הדיון בפני אותו הרכב בוררים, טוענים המשיבים כי אין כל מניעה לעשות כן, משום שכתבי הסירוב נגד המבקשים הוצאו על ידי מזכירות בית הדין, ולא על ידי הבוררים, ואין לזהות בין החלטות מזכירות בית הדין לבין החלטות הבוררים.

דיון

6.      "עם מתן הפסק הבורר הוא functus officio ואינו רשאי עוד להוסיף או לגרוע מן הפסק דבר, גם אם הגיע למסקנה ששגה בפסקו"  (ס' אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל, מהד' 4, 772). מכאן, שכל עוד לא בית המשפט החזיר את הדיון בפסק אל הבורר, האחרון רשאי לערוך בפסק שינויים ו/או תיקונים רק בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק או לבטלו בהתאם להוראות סעיף 15(ב) לחוק.

7.      בענייננו, המבקשים טוענים כי בית הדין הפעיל את סמכותו מכוח סעיף 15(ב) לחוק, עת הורה על קיומו של דיון נוסף לאחר מתן פסק הבוררות, ועל כן הפסק אינו סופי וממילא לא ניתן לאשרו.

סעיף 15 לחוק הבוררות קובע כי:

"פסק בוררות שניתן אחרי דיון שהתנהל בהעדר בעל-דין או בהעדר טענותיו, רשאי הבורר, על פי פניית בעל-דין שהובאה לפניו תוך שלושים יום מהיום שנמסר לו העתק הפסק, לבטלו ולחדש את הדיון, אם שוכנע שבעל-הדין נעדר או לא טען טענותיו מסיבה מוצדקת".

לטענת המבקשים, במקרה זה בית הדין היה רשאי לבטל את הפסק, משום שזה ניתן "בהעדר טענותיהם" כמשמעותו של ביטוי זה בסעיף 15(ב) לחוק.

8.      אינני מקבל טענה זו. ראשית, בענייננו לא הובהר אם בדעת בית הדין היה לפעול לפי סעיף 15(ב) הנ"ל ולבטל את פסק הבוררות. שנית ועיקר, במקרה זה בית הדין לא היה רשאי לבטל את הפסק מכוח סעיף 15(ב) הנ"ל. זאת, משום שבנסיבות העניין לא מתקיימים תנאיו של סעיף זה, שכן עניינו של סעיף 15(ב) בביטול פסק בורר כאשר בעל דין נדרש להתייצב או להציג טיעוניו בישיבה מסוימת, אך לא עשה כן, וניתן פסק בוררות נגדו (השווה: אוטולנגי, 628-629). זאת להבדיל מהעניין שבפנינו, בו ניתן למבקשים להעלות טיעוניהם והם אף עשו כן.

9.      נותר לדון בעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק שעניינה במקרה בו "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". לעניין זה, הכלל הוא כי "יש לתת לכל אחד מהצדדים להעלות את טענותיו ולהוכיחן, להשמיע את הערותיו לגבי כל עניין היכול להוות נושא להחלטה מצד הבורר" (אוטולנגי, כרך ב, 1026-1027). בהקשר זה הצדדים חלוקים בשאלה האם נושא זכויותיו של המשיב בגג החנות כלל עלה בפני הבוררים. המשיבים טוענים כי הנושא הועמד במחלוקת, שכן, לטענתם "לשם שכנוע הבוררים בדבר זכותם להמשיך ולבנות על הגג הקיים... נקטו המבקשים בפעולות רבות ומגוונות, ובין היתר: המצאת פסק הדין של הבורר הקודם אשר דן בסכסוך שהיה בין המבקשים לבעל דין אחר, הכל על מנת להוכיח את בעלותם על הגג, וממילא זכותם להמשיך ולבנות עליו... כמו כן העידו המבקשים את עורך הדין אשר ייצג בבוררות הקודמת.. כדי להעיד בדבר בעלותם של המבקשים על הגג... וממילא בדבר זכותם להמשיך ולבנות עליו גם היום". המשיבים גם צירפו כנספח ו לתשובתם את העמוד הראשון מסיכומי מבקש 2 לפני הבוררים, בו מפורטות עובדות הנוגעות לחוזה המכר שנערך לגבי החנות.

10.  עיון בנספח ב לבקשת הביטול מעלה שהמחלוקת בין הצדדים כפי שנפרשה בפני הבוררים לא התייחסה לעניין זכויותיהם של המבקשים בחנות, בכלל זה בגג החנות, אלא רק לשאלה האם המשיבים זכאים לקיומם של חלונות פתוחים משום שרכשו את הנכס הצמוד לחנות קודם לרכישת הזכויות בחנות על ידי המבקשים. ממסמך זה לא עולה כי המשיבים טענו במועד כלשהו כי שזכויות המבקשים בחנות אינן משתרעת גם על הגג. גם בנספח ו לתשובת המשיבים מצוין במפורש כי "התובע מתכבד להגיש לכת"ר סיכומים הלכתיים התומכים בתביעתו, ולפיה רשאי היה הוא לבנות את הקומה השנייה על גבי גג חנותו עד קיר החנות - למרות החלונות ההיסטוריים שבקיר החנות".